בפסח מימונה, בשבועות תחרות עוגות: החגים בשכונות המגובשות בישראל

מנהגי החגים של הישראלים כרוכים בלא מעט נסיעות: ארוחות משפחתיות, טיולים בטבע, פעילויות לילדים ברחבי הארץ ועוד. אלא שיש כאלה שפחות אוהבים להיכנס לרכב ולנסוע, לפעמים שעות ארוכות. כמו למשל דיירי שכונת פארק בתל אביב, שעושים יחד חגים כבר כמה שנים ברציפות.

"יש בשכונה הזו גינה קהילתית שהקמנו", אומרת נעם גולד, מנהלת הקהילה המקומית. "אנחנו הרבה פעמים יוזמים שם אירועים. בחנוכה למשל, החלטנו ללכת על קונספט של יד שנייה. הקמנו דוכן יצירה של סביבונים וחנוכיות מחומרים ממוחזרים. פרשנו מחצלת והילדים הניחו עליה משחקים ישנים שלהם והחליפו ביניהם. הם היו מאושרים מזה. אחר כך חילקנו סופגניות וקיימנו הדלקת נרות משותפת. הילדים באו עם היצירות שהכינו וההדלקה המשותפת הייתה ממש מרגשת".

אם אתם לא אוהבים את השכנים שלכם, אירועים כאלו עלולים להפוך לעונש. אלא שיש לא מעט שכונות ופרויקטים ברחבי הארץ בהם נוצרו קהילות מגובשות – שממש נהנות לערוך את החגים יחד, לתכנן פעילויות משותפות ולבלות.

זה לא קורה במקרה. בשנים האחרונות, הלכה והתגבשה בענף הנדל"ן תפיסה חדשה לגבי האופן שבו ראוי לתכנן שכונות אורבניות. "יש יזמים שמסיימים לבנות פרויקט מגורים ונעלמים", אומרת מעיין יוגב-פרבר, מנכל"ית חברת "שכנים" המסייעת ליזמי נדל"ן בבנייה וניהול קהילות. "אבל התפיסה היותר מתקדמת היום בענף היא שגם אחרי שמסיימים לבנות פרויקט – כדאי לקחת אחריות על חיי הקהילה שיתפתחו בתוכו".

מה אכפת ליזם בעצם מה קורה אחרי שהוא מסר את כל המפתחות?

"יזם חכם מעוניין שהשכונה שהוא הקים תשגשג – מה שימשוך לקוחות חדשים לבניינים הבאים שהוא יקים, באופן כמעט אורגני לגמרי. זה בדיוק מה שקורה כשמתפתחת קהילה מגובשת. אנשים מתקשרים את הפעילות ברשתות ומדברים בהתלהבות על החוויה, כי זה באמת יוצא דופן, ואז החברים שלהם מגיעים באופן טבעי. בהשקעה בקהילה של אחרי אכלוס הסיטואציה היא ווין-ווין לגמרי".

איך זה עובד בפועל? מה אתם עושים כדי לבנות קהילה משגשגת?

"אנחנו בדרך כלל נכנסים לפרויקטים חדשים, שאוכלסו לא מזמן והשכונה עוד לא מגובשת. אחרי תהליך אסטרטגי משותף עם הדיירים מתחילים לייצר תוכן שלב אחרי שלב. תוך שנתיים-שלוש הקהילה מתגבשת, והערך הולך ומתעמק, עם הרבה מסורות שכונתיות ופעילויות חברתיות. חלק גדול מזה קורה בחגים, שהופכים לעוגנים בלוח השנה".

יריד לשזירת פרחים

בשכונת פארק תל אביב חגגו גם את פורים האחרון יחד. הוקם יריד מיוחד עם פינת איפור לילדים ודוכן יצירה. "דאגנו לדוכן פופקורן ושתייה, משחקי בועות ויצירה, והגיע צלם מגנטים שתיעד את הילדים בתחפושות", מספרת גולד. "החגים הם בעצם אירועי השיא שלנו. חשוב להבין שכל הרעיון הוא לשמור על פשטות, לייצר מפגשים חגיגיים אבל אורגניים כל הניתן. הדיירים באחד הבניינים נידבו את חדר האירועים שלהם וכל השכונה הוזמנה. העניין המרכזי פה הוא לייסד מסורת שבה כולם מוזמנים ועושים משהו ביחד".

גם חג השבועות הקרוב צפוי להיות מיוחד. בפארק תל אביב ובקרית האמנים בראשל"צ מתוכנן יריד ביכורים עם סדנה לשזירת פרחים. יהיו גם דוכן גבינות, דוכן למכירת עוגיות לחג ותחרות עוגות גבינה עם שופטים ופרסים.

"אנחנו תמיד נעדיף להיעזר בכישורים של אנשי המקום", מציינת גולד, "בפסח האחרון למשל, ארגנו בשכונות מימונה קהילתית. יצרנו קשר עם נשים שומרות מסורת וביקשנו מהן להפוך את החגיגה הביתית לאירוע שיהיה פתוח לכלל הדיירים. הן כמובן נענו בשמחה".

"בט"ו בשבט", ממשיכה גולד, "ייסדנו מסורת של שתילת צמחים חדשים בגינה. אנחנו דואגים לכיבוד ושתייה, וההורים מגיעים עם הילדים לטעת ולבלות יחד. השנה, בעקבות המלחמה, הקמנו חלקה שקראנו לה 'גינת העוטף'. הנחנו בה אדניות לפי שמות היישובים והילדים שתלו בתוכן פרחים חדשים".

איך דיירים מגיבים לזה שמישהו מבחוץ מנסה לארגן להם חיי קהילה? הם לא חשדנים?

"בהתחלה אכן יש חשדנות", מודה יוגב-פרבר, "אבל מהר מאוד מתחילים להתאהב. נוח שיש מישהו שמרכז ומארגן את הפעילות. הגענו למצב שאנשים ממש מתקשרים ומספרים על רעיונות ומחשבות שהיו רוצים להגשים יחד, שם אנחנו מבינות שהקהילה במקום טוב".

בפרויקטים שהשכילו לייצר את החוויה הזאת בתכנון מראש, נראה שההשקעה השתלמה. "יש פה בעצם מגמה חדשה", מסבירה גולד, "להביא את האיכות החברתית שאנחנו מכירים מהיישובים הכפריים לתוך השכונה האורבנית, להראות שזה אפשרי. כל הדבר הזה קורה בבניינים רבי קומות שסובלים מתדמית של ניכור. פתאום התושבים מגלים שזה לא חייב להיות ככה. אנשים אומרים לי 'וואו, אני מרגיש כאילו עברתי לגור במושב'".

גולד מספרת שהעוגנים החברתיים מתרחשים לא רק בחגי ישראל אלא גם בעוגנים נוספים בקלנדר – שהופכים לא אחת למסורת שנתית. "אני זוכרת שגיליתי פעם שמתקרב היום הבינלאומי לשפת הסימנים, ונזכרתי שיש זוג דיירים כבדי שמיעה בפרויקט ושהבעל עובד בסדנאות ללימוד שפת הסימנים. שאלתי אותו אם הוא רוצה שנרים יחד סדנה בשכונה. הדיירים עפו על זה, ואותה משפחה פתאום הפכה להיות מאוד פעילה בקהילה. שנה הבאה זה כבר יהפוך לעוגן קבוע".

ויש גם עוגנים תכופים יותר. זו יכולה להיות סדנת בישול יחד עם שף מקומי שמתגורר בשכונה, או ירקן שמגיע ביום קבוע ופותח דוכן לתוצרת חקלאית טרייה. "אנשים יורדים עם עגלות וקונים ממנו ירקות", מתארת גולד, "ועם הזמן זה הפך לאירוע שבועי שהוא גם חברתי – ומשמש נקודת מפגש והנאה עם השכנים. בימי שישי התחלנו לארגן בשכונות פוד טראקס: עגלת קפה, דוכן של שניצל בחלה. זה תפס נהדר. לאנשים נוח להעביר את ימי שישי בבוקר מתחת לבית. עם הזמן גם תושבים משכונות אחרות מצטרפים לנסות, ודיירים ששוקלים לעבור לשכונה מגיעים להכיר".

לדברי גולד, העוגנים הללו הם אלה שמייצרים את תחושת הקהילה והקרבה בין השכנים – עד כדי כך שרבים מהם לא רוצים לעזוב. "גיליתי שאנשים שרוצים לעבור לבית גדול יותר – מחפשים דירה בבניין אחר כאן כי הם לא מוכנים לעבור מהשכונה", היא אומרת. "אלה הרגעים שבהם אנחנו מבינים שנעשה פה משהו נכון. זה דבר אחד לעודד אנשים לגור בשכונה, אבל זה דבר אחר לדאוג שהם גם לא ירצו לעזוב אותה".